אכיפה של זמני שהות
מאמרו של ד"ר יואב מזא"ה בוחן את אחד הרכיבים החשובים ביותר במסגרת הליכי הגירושין והוא זמני השהות (אשר בשעת כתיבת המאמר כונו "הסדרי הראייה"), אשר קובעים באיזה מועדים יהיו הילדים עם האם ובאיזה מועדים יהיו עם האב. הסדרים אלה מעצבים הן את חיי ההורים והן את חיי ילדיהם בשנים שלאחר הגירושין, וקובעים במידה רבה את אופיו של הקשר של הילדים עם כל אחד מההורים.חלוקת זמנים זאת יכולה להיקבע בהסכמה ע"י ההורים, או שהיא יכולה להיקבע ע"י בית המשפט, (עם או בלי סיועם של פקידי הסעד), אך בכל מקרה יש צורך כי בית המשפט יאשר את ההסדר שהוחלט עליו, דבר אשר נותן להסדר זה מעמד של פסק דין.
כאשר אחד הורים מפר את הסדרי הראייה נמנעת המערכת המשפטית מלאכוף את ההסדרים על ההורה הסרבן. במקרים החמורים מונע ההורה המשמורן מההורה השני להיפגש עם הילדים, חרף העובדה שזמני השהות קובעים כי ההורה הלא משמורן יוכל להיפגש עם הילדים כמה פעמים בשבוע.
תופעת הפרת זמני השהות, היא למרבה הצער תופעה רחבת היקף, אשר עשויה להשפיע בצורה קשה מאד הן על ההורה הנפגע, והן על הילדים אשר לא זוכים להיות בקשר עם ההורה אשר ממנו נמנעו זמני השהות.תופעה זאת, של הפרת הסדרי ראייה, היא למרבה הצער תופעה רחבת היקף, אשר עשויה להשפיע בצורה קשה מאד הן על ההורה הנפגע, והן על הילדים אשר לא זוכים להיות בקשר עם ההורה אשר ממנו נמנעו זמני השהות.
המאמר בוחן בצורה ביקורתית את תפקודה של המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט, ומראה כי רשויות האכיפה נמנעות על פי רוב לנקוט בצעדים אשר יאכפו את זמני השהות. יחד עם זאת, המאמר מראה כי בשיטות משפט זרות קיימים כלים אפקטיביים מאד לאכיפת זמני שהות, ומראה כיצד ניתן וראוי לאכוף את זמני שהות גם בשיטת המשפט הישראלית. ההצעות המועלות במאמר הן רלוונטיות הן לשופטי משפחה אשר מעוניינים לאכוף את זמני השהות, והן לבעלי הדין ולעורכי דינם אשר מבקשים לקיים את זמני השהות כפי שנקבעו ע"י בית המשפט.