מזונות ילדים – בין מיתוס למציאות: הדין הדתי, הפסיקה ומה שביניהם

מאמר חדשני זה של ד"ר יואב מזא"ה היווה את הבסיס לפסק הדין התקדימי של בית המשפט העליון בבע"ם 919/15, בו נקבע כי מזונות ילדים מעל גיל 6 חלים בצורה שווה על שני ההורים. המאמר בוחן בצורה חדשה את דיני מזונות ילדים.

החיים בתא משפחתי לאחר הגירושין מעוצבים במידה רבה בהתאם לגובה מזונות הילדים. ע"פ החוק בישראל, מזונות ילדים נקבעים ע"פ הדין הדתי. פרשנות הפסיקה מניחה שצורכיהם ההכרחיים של הילדים הם "חיוב אבסולוטי" של האב, ללא קשר ליכולתו הכלכלית. בהתאם לכך, בתי המשפט מחייבים אבות בלמעלה מ-1,400 ₪ לילד (לא כולל מדור, חינוך ותוספות אחרות), גם כאשר לאב אין יכולת לעמוד בתשלומים אלה. חיובים אלה נקבעים גם כשאם משתכרת יותר מהאב, וגם כאשר הילדים נמצאים חלק משמעותי מהזמן בשני הבתים.

המאמר מראה כי פרשנות זאת לדין הדתי אינה נכונה. בדין הדתי חיוב המזונות כפוף ליכולת הכלכלית של האב. כמו כן, על פי דעות רבות בהלכה, חיוב המזונות שמעל גיל 6, (שנעשה על פי תקנת הרבנות הראשית), חל בצורה שווה על ההורים.

המאמר מראה כי פסקי דין רבים של בית המשפט העליון תומכים בפרשנות שמציע המאמר לדין הדתי. אך למרות זאת, הפרקטיקה של הערכאות הדיוניות יצרה נורמות אחרות לחלוטין, שאינן מגובות בדין הדתי ו\או בפסיקת בית המשפט העליון. פרקטיקה זו גורמת לפגיעות חוקתיות קשות, לא רק בשוויון אלא אף בזכות לקיום אנושי בכבוד, בחופש העיסוק ובזכות החוקתית לממש את ההורות בפועל.

על בסיס זה קובע המאמר כי בתי המשפט צריכים לפרש את הדין הדתי על פי הדעות בהלכה שמובאות במאמר, ולהגיע לתוצאות מאוזנות יותר מבחינה מגדרית. לתוצאות אלה יש עיגון נרחב בדין הדתי ובפסיקת בית המשפט העליון. הן יהיו מעוגנות מבחינה חוקתית, מעל הכל, הן יאפשרו לילדים ליהנות מטיפולם של שני ההורים.

למאמר המלא לחצו כאן